כמה התרגשתם, התלהבתם, רציתם לחנך ולהשפיע. 

קיוויתם להצית את אהבת הקריאה בלב כל תלמיד, לפתוח בפניהם עולמות חדשים.

אבל המציאות התגלתה כמורכבת הרבה יותר, ומה שהתחיל עם תחושת שליחות גדולה, דעך מהר מאוד. 

בשנים האחרונות לא רק שנאלצתם להתמודד עם כיתות מלאות וצפופות, אלא שמספר התלמידים המאובחנים עם הפרעות קשב ולקויות למידה עלה באופן משמעותי. פתאום, בכל כיתה יש 5, 10, לפעמים אפילו 15 תלמידים שמתקשים מאוד בקריאה וזקוקים לתשומת לב מיוחדת. 

שיטות לימוד הקריאה המסורתיות כבר לא עובדות מול האתגרים המגוונים הללו, ופתאום מצאתם את עצמכם עומדים מול כיתה שבה לא מעט תלמידים פשוט לא מצליחים לקרוא כמו שצריך.

וגם אם נתתם מעצמכם מעל ומעבר וניסיתם להתאים את ההוראה לכל תלמיד מתקשה – גיליתם שזה לא מספיק. הפער בין התלמידים רק הלך וגדל ונותרתם עם תסכול גדול, שלא לומר תחושת כישלון. 

והלחץ רק מתגבר, מכל הכיוונים. 

הורים דורשים התאמות והתייחסות מיוחדת. המערכת מצפה להישגים בלי באמת לספק כלים מתאימים. 

ואתם? נקרעים בין הרצון לעזור לכל תלמיד לבין המציאות המגבילה. 

אולי כבר ויתרתם ואימצתם אדישות שתאפשר לכם להמשיך מיום ליום

אולי עדיין לא התייאשתם ואתם עדיין מנסים בכל הכוח למצוא פתרונות יצירתיים. 

ברור לכם שזה קרב אבוד מול חומות של בירוקרטיה ומחסור במשאבים. אתם רוצים להעניק יחס אישי ולתת לכל תלמיד מה שהוא צריך, אך אתם מרגישים לבד במערכה ושאין באמת טעם.